ההתפתחויות ברשימה המשותפת היו בעיקרן פנים ישראליות, אבל על פי מקורות ברמאללה גם היו בחישות מאחורי הקלעים של גורמים מחוץ לישראל.
על פי המידע הזה לאבו מאזן לא היה תפקיד בהתפתחויות. בינו לבין אחמד טיבי יש נתק אחרי שאבו מאזן העדיף את מוחמד מדני על פניו. ערב הבחירות הקודמות טרח אימן עודה לבוא לאבו מאזן כדי לבקש ממנו לאחד את הרשימה שהתפוררה, אבל כלום לא קרה, או משום שאבו מאזן לא טרח; מכיוון שלא רצה או לא יכול היה כי בלד נשמעת לקטר ולא לו.
ברמאללה מקווים עכשיו שאחמד טיבי, אם באמת תהיה לו השפעה על הממשלה הבאה, יעזור להם בחידוש השיחות עם ישראל כדי לחדש את הסיוע האמריקני לרשות הקורסת כלכלית. (לא למען ה"פיס פרוסס", אלא למען חידוש הסיוע לרשות).
הפעם הזאת, ההחלטות של המשותפת מתקבלות "באופן עצמוני", ומה שחשוב לדעת הוא שהיא קשובה למה שאומר לה הרחוב.
מה שמאוד מעניין אלה ההחלטות של בלד. מתברר שהיא נמצאת תחת לחץ של קטר, באמצעות עזמי בשארה לסייע לנתניהו כי קטר חוששת שממשלה חדשה בישראל, לנוכח מה שהיא שומעת מראשי כחול לבן, לא תעמוד בסיכומים שבין קטר לחמאס, והסיכומים האלה לא יכובדו. זאת, על פי מה שאני שומע ברמאללה, הסיבה להתעקשות בלד להחריג עצמה מן ההמלצה על גנץ.
וכעת התובנות שלי:
אני לא מאמין שיש שינוי אמיתי ב"משותפת" על פי הכלל שבמזרח התיכון איש לא מוותר על כלום, לא מתפשר על כלום והכל טקטיקות.
"המשותפת" מתיישרת עם הרחוב, אבל לא ממש, אלא מתמרנת.
ראשית לכל, אסור לתת לה את וועדת הכספים, בגישה הפרגמטית, הפרקטית, של הרחוב, "הכסף מדבר". מי שמשלם — תומכים בו. אם היא תקבל את וועדת הכספים – זה יהיה מנוף למימוש הפוטנציאל האלקטורלי של הערבים שהוא 24 מנדטים. מי שייתן את התקציבים תהיה הממשלה דרך המשרדים הרלוונטיים ולא וועדת הכספים שתעבור, אם תעבור, לידי "המשותפת".
שנית, יש להעמיד אותה במבחן מול הבוחר הערבי, ולהתנות את ההיענות לדרישותיה בתנאים של קבלת הממלכתיות הישראלית, כמו התגייסות לשירות לאומי. השירות הלאומי צובר אהדה ברחוב הערבי, וסירוב הרשימה לקבל זאת ייצור סדקים עם החברה הערבית.
אסור לדרוש דרישות פרובוקטיביות, כמו הכרה במדינה יהודית, כי זה סיסמא שרק תחזק את "הבייס" שלהם. צריך לאתגר אותם בעניינים מעשיים.
שלישית, יש לדחות את כל הדרישות הבדלניות, כמו עיר ערבית, או אוניברסיטה ערבית (שתהיה אסון), אלא להציע סיוע בשיכון לזוגות צעירים, ונדיבות בתוכניות הבינוי והתכנון של הערים הקיימות. במילים אחרות: כל מה שהוא במסגרת הממלכתית הישראלית – כן, כל מה שהוא בדלני – לא.
בסב טקסט זה יעמת אותם עם הרחוב מעוד בחינה – הישראליזציה. המכון לדמוקרטיה פרסם עכשיו דוח שערביי ישראל גאים בישראליות. המשותפת מבינה כי תהליך הישראליזציה תמיט עליה כליה. הייתי עד במו עיניי שכאשר שוחחתי עם פעיל מפלגת העבודה באחד הכפרים הוא קיבל וטסאפ של איומים. הוא נאלץ להפסיק את השיחה אתי כדי לגייס את החמולה נגד המאיימים מן המשותפת.
"הרשימה המאוחדת" היא הגורם המוביל ברחוב הערבי, לא מעט בגלל שהרשימות הציוניות, חוץ ממרצ והעבודה, לא נתנו דעתן על הפוטנציאל ברחוב הערבי. ברגע שכחול לבן עשתה זאת, היא קיבלה לדעתי מושב אחד מן הבוחר הערבי.
חשוב מאוד שהתייחסות למשותפת יהיה מכובד ומכבד. אסור להתבטא בבוטות ובגסות. חוץ מבלד הבעייתית, על יתר חלקיה עוברים תהליכים חיוביים שעדיין לא הבשילו.
פנחס ענברי - מזרח תיכון מסובך במילים פשוטות 