הדפיסו

התובנה כי הרשות הפלסטינית מתפרקת מתחזקת בקרב ישראלים רבים, ובאחרונה קיים מכון המעקב אחר העולם הערבי, ממר"י, מפגש סביב שאלה זאת. השתתפו חוקרים בעלי ידע ורציניים, ויש לתת משקל רב לדבריהם, אבל נדמה כי בישראל – ובעולם בכלל – מתקשים להפנים את הקשר בין הבעיה הפלסטינית לבין המתחולל בעולם הערבי, ולפיכך החוקרים נוטים לייחס את כישלון התנועה הפלסטינית להקשר של ישראל, ובעיקר כישלון השיחות עם ישראל, ומכאן, שגם לישראל יש משקל, ואפילו משקל קובע – בכישלון הפלסטיני.

כל עוד נאמרו הדברים לפני הסער הערבי, ניחא, אבל כעת ההשוואה בין כישלון הפלסטינים לבין כישלון הערבים בכלל מחוייב המציאות. רב הניסיונות של הערבים לכונן ממלכתיות נכשלו, וזה ההקשר הנכון להבין את הכישלון הפלסטיני.

גם הדגש על כישלון השיחות עם ישראל, עם נזיפה בישראל על שהייתה כביכול נוקשה מדיי מצריך השוואה עם השיחות עם חמאס, וכמובן, כישלון כל השיחות למצוא פתרון לסוריה.

השיחות בין פתח לחמאס נכשלו בלי שום קשר לישראל! ההקשר הוא עם השיחות על סוריה. כל השיחות האלה נכשלו מאותה סיבה – בסהר הפורה הכלל הוא שאיש לא מוותר לאיש על כלום. בהקשר העמוק שלה, הבעיה הפלסטינית היא חלק מן הבעיה הסורית.

בגלל זה נכשלה סוריה כמדינה, ונכשלו כל השיחות לפתרון על סוריה, בגלל זה נכשלה הרשות הפלסטינית לכונן ממלכתיות, ונכשלו כל השיחות עם ישראל, ובגלל זה נכשלה חמאס לנהל את עזה ונכשלו כל השיחות לפיוס עם רמאללה.

**

הבלוג של פנחס ענברי
על הספר שומר השאול