אידאולוגית "ההתנגדות" – קללת הערבים

www.davar1.co.il

העולם הערבי עובר תקופה קשה. רב מדינות ערב לא יציבות במקרה הטוב, הרוסות במקרה הרע. מה הוא שורש הכישלון הערבי? יש הרבה סיבות שבסיסם הם הסדרי סייקס פיקו שהקימו את מדינות ערב המודרניות על פי דגם המבנה המדיני של אירופה שלא התאים לעולם שיצא זה עתה משלטון האימפריה התורכית העות'מאנית אחרי 400 שנים.

אבל נדמה, כי בהקשרים העכשוויים ביותר אפשר לשים את האצבע על הרעה חולה של העולם הערבי, והיא תפישת המדינה כמדינה של "התנגדות" – "מוקאוומה".
שתי מדינות "ההתנגדות" המובהקות ביותר: סוריה ולוב, הרוסות לגמרי. המדינות שהצליחו – בינתיים? – לשרוד הן מדינות שלא אימצו את האידאולוגיה הכוחנית הזאת, כמו ירדן, מצרים, ומדינות חצי האי ערב, חוץ מתימן שבה גברה אידאולוגיית ההתנגדות השיעית של החות'ים.

קודם כל מהי האידאולוגיה הזאת? היא בראש ובראשונה נגד ישראל, בעוד בתימן היא נגד סעודיה. היא שמה בראש סדר הערכים הערבי את הכבוד, וקיומה של ישראל היהודית בלב האומה הערבית הגאה, הוא בבחינת פגיעה מתמשכת בכבוד הלאומי.
פירוש הדבר שהמדינה הערבית המטפחת את האידאולוגיה הזאת שמה משהו ערכי מעל לערכים הבסיסיים של מדינה "רגילה" שהוא צריך להיות – לדאוג לאזרחיה, ולשים אותם כערך העליון, ולא איזה כבוד חמקמק שיש להיערך למלחמות על מנת להגשימו, ולבזבז עליו את משאבי המדינה.

איראן הערמומית מלבה את ערכי ההתנגדות הערבית כדי לפורר את העולם הערבי, ולא לאפשר לו בנייה ממלכתית ראויה לשמה, וגם כדי להפנות את תשומת לב הערבים נגד ישראל, ולא נגדה, כפי שחזתה במלחמה הארוכה נגד עיראק של סדאם חוסיין, שגם היא קרסה בהיותה מדינת "מוקאוומה" קלאסית.

כעת מדובר על שיקומם של עזה ושל סוריה, והשאלה היא מי ישקם יישויות מוקאוומה קלסיות כאלה כל עוד הן מאוהבות באידאולוגיה ההרסנית הזאת.
התשובה – אף אחד. גורלה של סוריה יהיה כגורל עזה, להישאר בהריסותיה, עד שיבוא לה בדרך נס השכל לראש, והיא תתגרש מן האידאולוגיה הזאת, ותגרש בעצמה את איראן הנוכלת.

**