נסיגתה של ארצות הברית מסוריה, והדרך שבה בחרה לעשות זאת, תשפיע על התפתחויות נוספות, ובכל מה שקשור לעניין הפלסטיני – היא בעצם שמה סוף לכל המהלך המייגע של גיבושה והכרזתה של יוזמת השלום האמריקנית החדשה, מה שהיה קרוי: "העסקה הגדולה של טראמפ".
מה רצה הנשיא טראמפ להשיג ביוזמה הזאת? קודם כל, יוקרה אישית, והוכחה כי הצליח בכל מה שקודמיו, ובעיקר הנשיא אובאמה, נכשלו.
אבל, מעבר להישג הגדול על שמו, גם היו כוונות מדיניות מאחורי היוזמה – הרצון ללכד את העולם הסוני מול איראן.
מה שהנחה את הנשיא טראמפ היה הרצון שהעולם הערבי ידאג לעצמו, ושלא אמריקה תילחם את המלחמות של הסונים. ישראל נתפסה כחוליה מרכזית בגיבוש הסוני הערבי, ומכאן עמדה הנחיצות בקידום יוזמה בעניין הפלסטיני. טראמפ חשב שאם המדינות הסוניות וישראל יגבשו תוכנית מדינית, הדבר יוביל להקמת "נאטו ערבי" שאת גרעינו ראינו בברית הערבית נגד החות'ים השיעים בתימן.
אבל הערבים בהנהגת סעודיה הכזיבו. מלחמת תימן הפכה להיות אכזריות לשמה, תוך יצירת משבר הומניטרי חסר תקדים לתימנים האומללים, שליטי ערב לא רצו להקים צבא מאוחד שיבוא לסוריה על מנת לסלק את האיראנים, כי הם חשו חסרי ביטחון לגבי מה תהיה תגובת הציבורים שלהם למראה ארונות החללים הראשונים.
פרשת רצח חשוקגי' הביאה את טראמפ למסקנה כי אין לו שותפים רציניים במזרח התיכון חוץ מישראל ומ… תורכיה, וכאשר היה צריך להחליט בין הכורדים לבין תורכיה, החליט לטובת תורכיה, אבל שכח כי גם הכורדים היו בעלי ברית נאמנים ויעילים במלחמה בדאעש, ולנטישתם יהיו תוצאות חמורות גם מבחינת האינטרסים של ארה'ב.
**
הבלוג של פנחס ענברי
פנחס ענברי - מזרח תיכון מסובך במילים פשוטות 