24 טלוויזיה

הופעתי אתמול ב i24 על המצב בלבנון, ואמרתי כי פעולת חשיפת מנהרות חיזבאללה היא חיונית ובעתה, אבל קצת מוגזם לכנות אותה "פעולה צבאית", ויש לה יותר אופי הנדסי מצבאי. היא נעשית בזהירות רבה, רק בשטח ישראל, בלי חדירה ללבנון על מנת שלא להביא לידי פיצוץ עם חיזבאללה.

הערכתי שגם ארה'ב לא מעוניינת בהחמרת המצב עם לבנון, והאופי המאופק מתואם עמה.

הערכתי כי חיזבאללה יכיל את האירועים, והוא לא יגרום להסלמה מצדו. מעקב אחרי אתרי החדשות של לבנון מעיד כי דעת הקהל שם כבר עברה לסדר היום, וניטרול המנהרות מתקבל שם בהבנה, או לפחות כאירוע שאינו ראוי לעמוד בראש סדר היום הלבנוני.

אם כל הכבוד למנהרות, בשלב הזה הם לא הגיעו לרמה של סכנה אסטרטגית, ועיתוי הסיכול עכשיו היה חשוב כדי למנוע התפתחות זאת, והסכנה האמיתית היא מפעלי הנשק האסטרטגי שהועברו ללבנון, אבל גם כאן הערכתי שלא ארה'ב ולא רוסיה מעוניינות בשלב הזה לפעול נגד המפעלים האלה, וישראל תתאפק.

אבל הלקח העיקרי מחשיפת המנהרות הוא שחיזבאללה, למרות כל אבדותיו, והדימום הכבד שסבל בסוריה, דבק במלחמה נגד ישראל, והוא כל הזמן זומם לתקוף אותנו. כל החלחמה בסוריה כאילו לא הייתה, וחזרנו לנקודת ההתחלה.

עם זאת, אני חולק על התפיסה שאם חיזבאללה יתקוף "לבנון תשלם". אין יותר "לבנון" ולא "סוריה". הלבנט כולו שבטים ועדות. יש לאיים ישירות על השיעים, ועל העלווים. מ"לבנון" לא אכפת לאף אחד—אבל אם תאיים על העדה — את זה יבינו. אנו גם צריכים גשרים עם העדות האחרות בלבנון.

לבנון שרויה במשבר חוקתי כרוני, אין לה כוח לפעול מול חיזבאללה, היא יותר רעיון מאשר מדינה.