בישראל מאוד התרגשו מהכרזתו של הנשיא טראמפ כי ישראל תידרש לשלם מחיר גבוה תמורת ההכרה בירושלים כבירת ישראל, והעברת השגרירות לירושלים (אשר למחיר על העברת השגרירות, ישראל כבר משלמת, אבל לא בגלל המחיר של טראמפ, אלא בגלל חוסר זהירותה, וכמה החלטות לא שקולות מצדה). הנשיא טראמפ התכוון כנראה להעברת שטחי B לרשות הפלסטינית, וייעוד שטחי C לאזור כלכלי פלסטיני בניהול ישראלי, לעת עתה, עד שהפלסטינים יוכלו לקבל אחריות על ניהול אזורי כלכלה.
אבל, איש לא שם לב לחלק השני של דבריו, אשר למעשה סתמו את הגולל על "עסקת המאה" שלו, כל עוד הרוח הנושבת ברמאללה היא רוחו של אשף, שלא מוותר על כלום, ולא מוכן להחליף את עקרונותיו תמורת "נזיד עדשים".
טראמפ אמר כי אחרי שהוא הוריד מעל השולחן את המשא ומתן על ירושלים – ישראל תצטרך להגדיל את חלקה בעסקה. הבעיה היא שאין מצב שהפלסטינים יקבלו את סילוק ירושלים מן המשא ומתן, ובלי ירושלים אין מה לדבר. גם מדינות ערב לא מוכנות להיכנס למשא ומתן על הסכם אזורי בלי ירושלים. הן אולי מוכנות להגיע לפשרות על חשבונם של הפלסטינים, אבל לא לסילוק הנושא מעל סדר היום.
ובכלל, יש אצל האמריקנים, ובמידה רבה גם אצלנו, חוסר הבנה לגבי מה שמניע את הפלסטינים. אשף תמיד התנגד לפתרונות כלכליים, כי הם באו, על פי תפיסתו, על חשבון להט המאבק נגד ישראל. וזה בדיוק מה שטראמפ מציע. כאשר הוא מחדד את מסריו כי הפלסטינים ישכחו מירושלים – הוא מכניס את היוזמה שלו למבוי סתום.
**
פנחס ענברי - מזרח תיכון מסובך במילים פשוטות 