המסעדה בתחתית אמריקן קולוני. צילם: פנחס ענברי 
ואז הגיעו המנות, וריחם הטוב עולה כאיד מן הצלחות. מנת הצלעות הייתה אפופה בניחוח של צריבה עדינה בכמון, וממנות הסטרוגנוף עלה ריח מתוק של שמנת שחוממה עם יין לבן. לצד רצועות הבקר, שייטו להם גם רצועות של ירקות שטעמם העדין התברר רק בנגיסה: פלפלים ירוקים, צהובים ואדומים, ופלחי קישוא.
"יין?" שאל המלצר, ונימת דיבורו הידענית לא הניחה לאורחים אלא לומר: "בוודאי."
"היין שמתאים לסטרוגנוף הוא הוק קרמיזן מצונן היטב; מנזר ידוע על צלע ההר של בית לחם, והוא יכול להתאים גם לצלעות, אם כי היה עדיף להם יין אדום של לטרון," אמר המלצר.
"ניקח את הוק קרמיזן," אמר אולי.
טקס הטעימה היה קצר ופורמלי, הרי אין בעולם דיפלומט שיעליב מסעדה… והיין היה טוב…
פנחס ענברי - מזרח תיכון מסובך במילים פשוטות 