הופעתי בטלוויזיה אל-חורה על ההצבעה באום, ואמרתי כי הפלסטינים גוררים את העולם למצב שבה תפעל ארצות הברית נגד האום, עד כדי פגיעה קשה בו.
אמרתי כי האום איננו עוד מוסד שמייצג את הקהילה הבינלאומית, כמו בימים שנוסד, אלא היום הוא מייצג את העולם השלישי, ומה שהיה פעם המדינות הלא-מזדהות.
אשר להצבעה עצמה אמרתי כי שיעור ההצבעה נגד ישראל הפעם הזאת היתה פחותה מן השנים שעברו, כאשר לא היה מצב חירום כפי שהוא היום. הלחץ האמריקני השפיע ואם זה ימשך יש סכנה לעתיד האום, ועל ההנהגה הפלסטינית לקחת זאת בחשבון, אבל כרגע זה לא קורה.
אשר לשיחות השלום, הבעתי ספקנות, ואמרתי כי תרבות המומ אצל הפלסטינים איננה כדי להגיע לאמצע, לתת ולקבל, אלא להכריח את ישראל לתת הכל, והם לא יתנו כלום.
יש לראות איך התנהל המומ עם חמאס — ממש כמו המומ עם ישראל. אף צד לא מוכן לתת– רק לקבל.
אשר לירושלים, הצד הזה חריף עוד יותר, כי הפלסטינים לא מכירים בכלל בהסטוריה של היהודים בירושלים, איך אפשר להגיע להסכם כאשר צד אחד שולל את עצם קיומו של הצד השני?
כאשר נשאלתי אם אין הדברים נכונים גם לגבי עמדת ישראל, אמרתי — בכלל לא. ישראל מכירה במורשת הערבית והמוסלמית בירושלים, ויש לה הסכמי סטטוס קוו עם הווקף ועם ירדן.
פנחס ענברי - מזרח תיכון מסובך במילים פשוטות 