כאשר הייתי הממונה על מטה הסטטיסטיקה במנהל האזרחי מייד אחרי מלחמת ששת הימים, ניגש אלי אחד העובדים הפלסטינים ואמר: אני מעריץ את הדמוקרטיה הישראלית. שאלתי אותו: מדוע? והוא ענה: אני יכול לעמוד באמצע הכביש ולצעוק: אשכול, (ראש הממשלה אז), חמור, ואיש לא יעשה לי דבר. עניתי לו: אתה לא מבין דמוקרטיה מהי. דמוקרטיה היא שאתה שיכול לצעוק "אשכול חמור" אבל אתה לא תעשה זאת.
למה אני מזכיר זאת היום? בגלל החלטת בגץ בעניין ההפגנות מול ביתו של היועץ המשפטי, מנדלבליט. משטרים דמוקרטיים מתקיימים רק בחברות מאופקות המכירות את הקוו הדק של אסור ומותר.
Done and not done.
מותר להפגין מול ביתו של פקיד, אבל זה לא טוב. ההוכחה: אירגוני ימין כבר רוצים להפגין מול חלונם של קציני צהל, וזה בבחינת איום בטחוני (דווקא מן הכיוון של "הפטריוטים").
אם נאבד את חוש המידה נאבד את הדמוקרטיה.
פנחס ענברי - מזרח תיכון מסובך במילים פשוטות 