את הביטוי "תקיפה של לשכת ראש הממשלה" שמעתי בזמנו מבוגי יעלון, עוד לפני שהתמנה לשר הביטחון. הכוונה היתה אז למרטין שלאף ולאנשי עסקים פלשתינים, שתפקדו תלת־צדדית – גם כאנשי עסקים שעושים הון על גב ההסכמים בין ישראל לרש"פ, גם כבכירים בחצרותיהם של יאסר ערפאת ואבו מאזן, וגם כשותפים של בכירים ישראלים שהיו מקורבים ביותר לכמה ראשי ממשלה. מוחמד ראשיד היה דמות קלאסית מהסוג הזה. עוזרד לב תיאר את הזוועה בספרו "בכיס של הראיס". העיתונאי פנחס ענברי תיאר זאת בספר עלילתי ששמו "שומר השאול".
פנחס ענברי - מזרח תיכון מסובך במילים פשוטות 