שתי הופעות ב 24i על הטעות בהבנת דאעש, ועל הפלסטינים

הופעתי אתמול בשני פאנלים בטלוויזיה 21i– בפאנל הראשון דיברנו על פגישת שרי החוץ של הרשות הפלסטינית, מצרים וירדן. אמרתי כי הפלסטינים חוששים כי בסבב השיחות הקרוב של גרינבלט מדינות ערב יסכימו להסדר אזורי עם ישראל בלי מדינה פלסטינית בגבולות 1967, והם ביקשו ממדינות ערב להתעקש על הפרמטרים של היוזמה הערבית כפי שהיא, והם הסכימו, לפחות לפי שעה.

מצדם הבהירו הערבים לפלסטינים כי הם מעוניינים לסייע לטראמפ, אבל אבו מאזן לא רוצה לעזור לו.

הם גם ביקשו להחזיר את התיאום הביטחוני עם ישראל, לנוכח התקופה הרגישה שבה כל מדינות האזור המתונות מחוייבות בתיאום ביטחוני.

עד כה אבו מאזן מסרב לעשות זאת, אבל על פי מידע שיש לי יש תיאום ביטחוני ללא מפגשים. גם תהיתי איך זה ריאד אל-מאלכי, שר החוץ המיליטנטי, המקדם את החרם נגד ישראל, יוצא ובא בין רמאללה, איסטנבול, קהיר ובחזרה לרמאללה, בלי תיאום ביטחוני. מכאן, שלפחות בתנועותיו של מאלכי יש תיאום.

בפאנל השני דיברנו על דאעש, ואמרתי כי המערב לא קרא נכון את משמעות המונח "מדינה איסלאמית", וחשב כי "מדינה" היא מדינה במובנה המודרני- אבל זה בדיוק ההפך. "מדינה" במובן האיסלאמי של ימי הביניים היא "נדידה" "השתנות", כלומר: שלטון שבט שעובר ממקום למקום. מדוע זה חשוב? מכיוןן שחשבו שאם יביסו אותם במלחמה קרקעית, התופעה תיעלם. היה צריך להתרכז בלחימה בטרור, ואז היה עדיף להשאיר את דאעש במקומה – במוסול וברקה, וכך לעקוב אחריהם ביתר קלות. כעת, קשה לתקן זאת, וזה כבר מאוחר.