התראיינתי הלילה בטלוויזיה 24I על המצב בירושלים. אמרתי כי יש לישראל בעיה דוחקת והיא היעדר כתובת לפתרון הבעיה. הווקף היה כתובת, אבל עכשיו הפך להיות הבעיה. ירדן נעלמה—אבל בעקבות משבר השגרירות, יתכן כי תיעשה עמה עסקה כוללת, לא בטוח מסיבות שנפרט בהמשך.
הרשות הפלסטינית כבר מזמן איננה כתובת, וההחלטה של אבו מאזן לנתק את היחסים עם ישראל רק מחזקת את תחושת המבוי הסתום איתה.
מה המוצא? לא פשוט. יש בכל זאת לעשות מאמץ לחדש את ההידברות עם הווקף, אבל יותר חשוב – ליצור יחסים של החלפת מסרים אד הוק עם שכבת הסוחרים בעיר העתיקה שיש לה השפעה על מיתון הווקף.
בכל מה שקשור למצב בגדה—המצב חמור מאוד כי עלולים להתפתח תהליכים דמויי סוריה. אם הפלסטינים ימשיכו לרצוח מתנחלים, בנקודה מסויימת המתנחלים לא יתאפקו, ודברים ייצאו מכלל שליטה נוסח סוריה.
אם הפלסטינים חושבים שיוכלו לחזור על האינתיפאדות הקודמות, הרי טעות קשה בידם—היום חיים ביהודה ושומרון חצי מיליון ישראלים והתפרצות קהילות נגד קהילות שם היא לא לטובת הפלסטינים.