התראיינתי אתמול בלילה לערוץ 9 על משבר קטר, ואמרתי כי בעצם זה היה מכסה של קומקום שקפץ אחרי שרתח בכל שנות אובאמה. נשיא ארה'ב לשעבר תמך בקטר אשר פעלה במרץ להפיל את מדינות המתונות על מנת להביא את האחים המוסלמים, בעלי בריתו של אובאמה, לשלטון.
ברגע שאובאמה הלך, החלה הספירה לאחור, ביחוד כאשר טראמפ החזיר את הברית ההיסטורית בין ארה'ב לבית סעוד. אבל, מה שגרם ל"פיוז לקפוץ" הייתה התנהגותו הזחוחה והמתגרה של האמיר תמים, אשר עדיין לא קלט שהרוח שינתה כיוון. הוא בא לחגיגה הגדולה שהסעודים עשו לכבוד טראמפ ותהה מה ההיגיון לבנות על טראמפ, "שעוד מעט יודח", וגם ערער על ההיגיון בקביעה כי איראן היא פטרונית הטרור, בעוד שדווקא התנהגותה אחראית והיא לוחמת בטרור, ומקורו אחר, לא בה. בכך הוא רמז כי מקור הטרור הוא סעודיה עצמה, המדינה הסלפית הגדולה.
זה היה כמו לבוא לחתונה ולומר שהכלה מכוערת והחתן טיפש.
ואכן, ברגע שטראמפ עזב אל האזור, התחילו המהלכים שבאו לשיאם השבוע.
קטר נכנסה למעשה למצור כמו עזה. הפתח היחיד שנשאר לה הוא לאיראן, ואכן אנו כבר רואים התקרבות דרמטית ביניהן. אבל, יש לשים במיוחד לתורכיה, בעלת בריתה של קטר בהנהגת האחים המוסלמים. ארדוואן היה אמור לבוא לבגדאד לפגישה משולשת עם ממשלת עיראק השיעית ועם נציגים איראנים, ויש לחשוש שבמקביל להתקרבות בין קטר לאיראן תהיה התקרבות בין תורכיה לאיראן.
מה עמדת ארה'ב? שר החוץ טילרמן הביע הסתייגות מן המהלכים הערביים כי הבסיס הגדול של ארה'ב בעידיד נמצא בקטר. זעזועים באמירות מסכנים את הבסיס.
אבל, הדברים כבר הרחיקו לכת, וכפי שאנו רואים עכשיו—פחות מהדחת האמיר והחלפתו באמיר ידידותי לסעודיה הצעדים נגד קטר לא ייפסקו.
פנחס ענברי - מזרח תיכון מסובך במילים פשוטות 