ככל שאנו מתקרבים לתאריך 29 בנובמבר, מועד כנס פתח ה-7, כך פוחתת הוודאות שהוא יתכנס. כבר ברור כי הכנס לא יבחר את סגנו של אבו מאזן- כלומר: לא יסומן יורש, אלא המשימה תועבר, אם בכלל, למועצה המרכזית ולמועצה המהפכנית החדשות שיבחרו.

חוץ מן התאריך, ומהחלטות הסיכום- עדיין לא סוכם דבר. אין רשימת משתתפים, ולא ברור שהמספר 1300 שעליו מתעקש אבו מאזן הוא מספר המשתתפים הסופי. הבעיה היא שעל הצוות המכין לקצץ בשני שלישים את מספר הנציגים, ויש על כך מאבק פנימי חריף. אם יתרחב המספר, לא תהיה חסימה יעילה של תומכי דחלאן.

לא פחות חמור הוא עניין פיטורי החשודים בתמיכה בדחלאן משורות פתח. על רקע זה לא ברור עם משלחת עזה תוכל לבוא, מכיוון שרוב המפוטרים הם משם. דחלאן מכין וועידה מקבילה בקהיר, שבהם ישתתפו המפוטרים, שמשמעותה תהיה פילוג רשמי של פתח.

אבל הסכנה האמיתית למרקם של פתח נעוץ במאבק על איוש המועצות המרכזית ומהפכנית, ובה אבו מאזן מתכנן להרחיק אישים שהם “איקונים” של פתח, כמו בן דודו של ערפאת, נאסר קידווה. קידווה מצדו האשים את אבו מאזן בכשלון מדיניותו.

מלבד זה, המתח במחנות הפליטים ממשיך להתגבר. במחנה אל-מערי שברמאללה הוריד התנזים שלט בשבח אבו מאזן והחליף אותו בשלט בשבח ערפאת וקיים כנס התנגדות לאבו מאזן תחת השלט הזה.