הקשבתי לנאום אובאמה באו”ם, והנאום שופך אור על כמה עניינים במדיניותו המזרח תיכונית, מעבר להערתו בעניין הסכסוך הישראלי-פלסטיני, שראוי לבחינה נפרדת.

ראשית, אנו כעת מבינים מדוע הוא כל כך מתנגד לדאעש, ומדוע הוא מרכז בדאעש, ולא ביתר הקבוצות האיסלאמיסטיות הפועלות בסוריה, את ההתקפות של ארה”ב. הוא אמר כי דאעש מייצגת דוגמא מפגרת של האיסלאם- כלומר: דאעש סותרת את הטיעון שלו שהאיסלאם היא דת מתקדמת ושוחרת שלום. אבל למרות זאת, גם בקטע שבו תקף את דאעש לא ציין כי זאת תנועת טרור.

בנוסף, אפשר ללמוד מהנאום מדוע הוא מתנגד לחלוקת סוריה על פי עדותיה. הוא בכלל בעד אחדות העולם, ומתח ביקורת עקיפה על מגמות של כוחות באירופה לפרק את האיחוד. הוא אמר שאין לחזור אחורה למשטר של שבטים ועדות. והיה אפשר להבין כי הוא רואה בפירוק סוריה דמיון להתפרקות אירופה.

הדגש שהוא שם על הדמוקרטיה המתרחבת בעולם עשוי להקשות על אבו מאזן שאינו מסוגל לקיים בחירות כלשהן, ומסקרן לראות אם ועדת הבחירות הפלסטינית תאשר סופית את ההחלטה שלא לקיים אותם, או שתהפוך את ההחלטה, והבחירות יתקיימו.