אדם רז, 27.1.16
פנחס ענברי, בספרו "חרבות שבורות", הסביר שמדיניותו של ערפאת כלפי המשלחת הפלסטינית בוושינגטון היתה עקבית ומכוונת מטרה אחת: "להכשיל את המשלחת" — כדי שלא תחתום על המטרה שנוסחה בוועידת מדריד (הסכם שכולל תקופת מעבר ושמטרתו ממשל עצמי פלסטיני שבראשו הנהגת הפלסטינים מהשטחים). בחודשים הקריטיים, יוני עד אוגוסט 1993, "אש"ף חוץ" פעל בכל הכוח להכשיל את המשלחת הפלסטינית באמצעים שונים בידיעה ברורה שהסכם בוושינגטון יביא להחלשה ניכרת של האגף הג'יהאדיסטי באש"ף ולחיסול סופי של מקורות מימונו. ענברי הסביר שבניגוד למשלחת הפלסטינית "ביקש ערפאת לשמור על הלכי הרוח המהפכניים בקרב הפלסטינים, וזאת על ידי יצירת מצב הדומה למצב בבוסניה". במילים אחרות, שימור כוחו באמצעות שימור ודירבון האלימות הפנים־פלסטינית, כשהקורבן העיקרי הוא יושבי השטחים החפצים בנורמליזציה ובפיתוח.
המאבק הפנימי בין שתי ההנהגות המתחרות הביא לכך שהמשלחת הפלסטינית איימה לא פעם להתפטר מתפקידה וקראה בריש גלי להתפטרותו של ערפאת. המחלוקת נסבה סביב שני עניינים עיקריים: "אש"ף חוץ" רצה למקד את ההסדר עם ישראל ב"עזה ויריחו" והסכים להפסקת האלימות נגד ישראל רק באזורים אלו. מנגד, "אש"ף פנים" רצה למקד את ההסדר קודם כל בגדה ודרש את הפסקת האלימות בכללותה כדי להחזיר את החיים בעזה ובגדה למסלולם.
הזמנת הרצאות:
pinhasinbari@gmail.com
0545571666
פנחס ענברי - מזרח תיכון מסובך במילים פשוטות 