201005_waste_piles_up_at_rafah_municipality_waste_dump[1]
הביוב של עזה זורם לים. עוד מעט דגי עזה לא יהיו ראויים למאכל אדם

רבים שואלים אותי: מה עושים? איך אפשר לצאת עם התוצאות הטובות ביותר לישראל מן המשבר עם עזה. הלוואי וידעתי… בכל זאת יש לי כמה מחשבות צנועות ורציתי לשתף בהם את חבריי.
ראשית כל, יש להגדיר את המטרות, ואת הבעיות. המטרה- לסיים את פרק עזה המטרידה את ישראל ללא הרף, ומהווה איום אסטרטגי מבחינות רבות, כמו השבתת נמל התעופה בן גוריון. המלחמה הזאת צריכה להסתיים בפירוז עזה.
הבעיה- פירוז עזה מחייב פעולה צבאית יסודית ועמוקה. הפעולה הזאת איננה אפשרית, לא רק מבחינת מחיר הדמים שישראל תשלם, אלא גם מבחינת הקונסטלציה הבינלאומית. ממשל אובאמה ובעלי בריתו בעולם השלישי באום מחפשים תמונת ניצחון לחמאס. אין ספק שהם יעצרו פעולה צבאית ישראלית בתנופתה כדי לתת את תמונת הניצחון לחמאס.
מדובר רבות על כך שפתח של אבו מאזן יחזור לשלוט על עזה. אלה הזיות- חמאס נטוע עמוק בהוויה העזתית ואי אפשר לעוקרו. מה שכן אפשר לעשות הוא- לפרז את חמאס, ולחייב אותו בכוח המציאות להתנהל כממשלה.
גם כל הדיבורים על שיקום עזה הם הזיות- חמאס לא ירשה לאבו מאזן לרכז את עבודות השיקום, קטר תסכים לשקם את עזה רק אם זה יילך לשיקום חמאס, ונמל עזה יעבור לניהול תורכי דה פקטו- והגרוע מכל – ארה'ב של אובאמה תתמוך בשיקום קטרי/תורכי, ולא דרך אבו מאזן. קרי כבר הבהיר זאת לאבו מאזן.
מכיוון ששיקום עזה הוא יותר דיבורים ממעשים- מה כן? כאן אנו מגיעים לנקודת התורפה הראשית של חמאס- קריסת התשתיות האזרחיות. מכיוון שחמאס היה ממשלה כושלת, כל התשתיות האזרחיות קרסו בלי שום קשר לישראל: מערכת החשמל מקרטעת במקרה הטוב, מערכת הביוב זורמת ברחובות במקום בתעלות הניקוז, והגרוע מכל- מי השתייה מהולים בביוב ומי ים. כבר היום הם מסוכנים לשתייה- עוד מעט לא יהיו ראויים לשתייה בכלל, והעזתים יעמדו בפני סכנת מוות בצמא. הערה צדדית- יש מאבק עקשני של חמאס להרחיב את תחום הדיג- אבל עוד מעט הוויכוח לא יהיה רלוונטי כי מי הביוב המציפים את חופי עזה יהפכו את הדגים לבלתי ראויים למאכל אדם, וכל ענף הדיג יקרוס.
יש בישראל קולות מתגברים הקוראים לנתק את זרם החשמל לעזה. יש היגיון בקריאה הזאת מכיוון שאין זה מתקבל על הדעת שישראל תספק חשמל לאוייביה. הבעיה היא שאם ישראל תעשה מעשה באופן פעיל לגרום סבל לאוכלוסייה- היא מייד תיחשף ללחצים בינלאומיים להחזיר את החשמל. מכיוון שממשל אובאמה ובעלי בריתו בעולם השלישי של האום רוצים לתת לחמאס תמונת ניצחון – קרע עם העולם סביב "הסבל לתושבים" עשוי להיות תמונת ניצחון כזאת. מה עוד שישראל עצמה אומרת כי היא מבחינה בין חמאס לבין תושבי עזה.
המים לעומת זאת הם סוגיה אחרת. כפי שהסברתי בנייר שחיברתי לJCPA, לא רק שאין ישראל אשמה במשבר המים, ואפילו האירגונים האנטי ישראליים הפועלים בעזה מודים בכך- ישראל היא הגורם היחיד שיכול לסייע לעזה בעניין הזה. וכאן עומדת ישראל בפני המבחן הגדול- לא לתת מים לעזה כמחווה הומניטרית, אלא כחלק מן ההסכם עם חמאס. "מחווה הומניטרית" פירושה –ישראל תיתן מים ולא תקבל כלום במקרה הטוב- ותקבל רקטות במקרה הרע. הסכם לעומת זאת חייב לכלול את פירוק חמאס מנשקו. מים תמורת פירוז. לא פחות מכך.
יש כמובן גם סוגית נמל עזה. ישראל ומצרים לא ירשו לפתוח את הנמל ואנו צפויים לעמוד מול לחצי אובאמה בעניין הזה.
הבעיה של ישראל היא שמצרים איננה מוכנה להפוך את מעבר רפיח למעבר רשמי. מבחינת מצרים ישראל חייבת לפתוח רק את המעברים לתוך ישראל, כולל מעבר בטוח בין עזה לגדה דרך ישראל, וזאת בעיה לישראל.
הפתרון הוא פיתוח נמל אשדוד כנמל של עזה- כולל נוסעים—בפיקוח ישראלי מלא ותחת הריבונות הישראלית- שלא כמו המעבר הבטוח המפקיע מידי ישראל את הריבונות על שטחה דה פקטו. כבר היום נמל אשדוד מהווה פתח ליבוא ויצוא לעזה וממנה, ואפשר בשקט ללא תופים וחצוצרות להרחיב את היריעה. זה ישחרר את מצרים מן הלחץ לעשות דברים שאינם רוצה בהם, תיתן לישראל שליטה על פתח המעבר לעזה, ויחד עם השליטה על מי השתייה תוכל ישראל לא רק לחסום את חדירת תורכיה לעזה, אלא גם תיתן לה מנופי לחץ יעילים על עזה שלא תחזור להיות שטח סורר.
כל זה מחייב סבלנות, ולא זבנג וגמרנו. בזבנג וגמרנו אנו עלולים לקבל זבנג- ולא גמרנו.

להזמנת הרצאות:
pinhasinbari@gmail.com
054-5571666
לאתר הספר: "על גב סופה" http://avivatomer3.wordpress.com/