הפסקת האש עם חמאס קרסה, אבל המשלחת הפלסטינית נשארה בקהיר ופירוש הדבר הוא שאף על פי שמשלחת ישראל נטשה את השיחות—בכל זאת יש מגעים להפסקת אש. קשה להעריך מה הסיכויים, בגלל חוסר מידע, אבל כבר אפשר להעריך את הקשיים…
ראשית, חמאס. חמאס הצליח להוכיח כי הוא יכול להגיע להסכם הפסקת אש זמני, וגם לחדש את האש- כלומר: הוא זה ששולט בעזה. הוא גם הוכיח שלמרות שהוא רק חלק ממשלחת פלסטינית רחבה בהנהגת פתח—הוא זה אשר מכתיב את התנאים למשלחת הרחבה, ופתח אינו יכול להכתיב את תנאיו, אלא הוא חייב להתיישר עם חמאס. מכאן, שחמאס הוכיח כי מי שמקווה שאבו מאזן יחזור לעזה, אין לתקוותיו על מה לסמוך. מכאן, שכל סיכוי ריאלי להגיע להסדרת היחסים בין ישראל לעזה חייב להסתמך על הנחת היסוד כי חמאס ימשיך לשלוט בעזה גם אחרי המשבר.
מצרים מצדה החדירה את התובנה כי לא תסכים לשנות את מעמדו של מעבר רפיח ממעבר לצרכים הומניטריים למעבר גבול מוסדר, ואם קיווה חמאס להכריח את מצרים לפתוח את המעבר, הנחת היסוד בעזה צריכה להיות כי זה לא יקרה.
מכאן ההתמקדות של חמאס מעתה בהקמת נמל ים בעזה, ולא מעבר רפיח. יש לכך עוד סיבה—המעורבות העמוקה של תורכיה במשבר עזה. תורכיה רוצה אחיזה בעזה, ונמל ים בשליטתה כקרש קפיצה לחידוש האימפריה העות'מאנית. ישראל ומצרים מאוחדות בהתנגדותם הן לעצם רעיון הנמל, והן למעורבות התורכית בעזה.
הבעיה היא שהממשל של הנשיא אובאמה כבר רמז שיתמוך בהקמת נמל ים בעזה, ומכיוון שידועים קשריו המיוחדים עם תורכיה—הרי שיש להשגיח שלא ידחוף את תורכיה לעזה—מה שיסבך מאוד את יחסינו עם עזה.
להזמנת הרצאות:
pinhasinbari@gmail.com
054-5571666
לאתר הספר: "על גב סופה" http://avivatomer3.wordpress.com/
פנחס ענברי - מזרח תיכון מסובך במילים פשוטות 