IMG_0188 מוכר המלוח'ייה בשוק הישן

היא הידקה את רצועות הרתמה מתחת לבטן הסוסה. סופה נרתעה קלות ובטשה בפרסותיה באוויר. הולידיי הניחה על ראשה את קסדת הרוכב, רכסה את רצועת הסנטר, עלתה בקפיצה קלילה ומיומנת על האוכף, משכה אליה את ז'ורז'ט, אחזה במושכות והשתיים דהרו לשדות.
שתי האחיות אהבו לשוטט בעמק המוריק בשלהי החורף. הן עצרו ליד קבוצה מנשות הכפר שיצאה לשדות לקטוף את המלוח'ייה ואת הזעתר. כל כפר וכפר התייחד בשמלת נשותיו, הולידיי וז'ורז'ט הכירו את מלבוש בנות הכפר: שמלה שחורה רחבה מקושטת ברקמת צלבים בצבעי אדום ושחור, ולראשן מטפחת שחורה מעוטרת במטבעות אלומיניום זולות אשר ממנה בצבצו צמותיהן הארוכות והעבות שהסתיימו בקישורי חרוזים. הן היו פלאחיות פשוטות וקשות יום. מעמסת השדה והבית הייתה מוטלת על כתפיהן העבות והגרמיות. אבל הן הלכו זקופות, פניהן החרושות וצרובות השמש ניבטו קדימה.
נשות הכפר קיבלו את פניהן בשמחה. נשים הדורות רוכבות על סוס לא היו חזיון נפרץ. החניף להן שאצילות הכפר חייכו אליהן וביקשו את חברתן. ההבדלה בין המיוחסים – חַאצָּה – לבין ההמון – עַאמָּה – נשמרה לאורך הדורות, והתרועעות אצילות הכפר עם "ההמוניות" לא היה עניין שכלאחר יד. מכנסי הגברים שלבשו שתי הנשים לא יצרו מחיצה ביניהן. אדרבא, חידדו את סקרנותן כמו השתבשו סדרי עולם. הולידיי וז'ורז'ט ירדו מסוסתן ופסעו לעבר חבורת הפלאחיות. ערמה גדולה של מלוח'ייה ארוכת צוואר בעליה הירוקים כהים הייתה מונחת על בד שהיה פרוס על האדמה.
"איך אתן מכינות את המלוח'ייה"? שאלה הולידיי. היא השתדלה לדבר בניב הנשי שהבדיל שיחת נשים בינן לבין עצמן, משיחתן עם גברים. אך ניסיונותיה העילגים, כמי שלא ינקה את שפת אמה, רק הצחיק אותן. אבל עצם המאמץ מצא חן מלפניהן.
"את העלים יש לקטום, לשטוף, לסנן וליבש במשך יומיים על בד ואחר כך לקצוץ", אמרה האחת מדגישה את חתך הדיבור הנשי המצפצף המעלה את סולם הקול מעבר לרגיל.
"צריך להשתמש רק בסכין מיוחדת קהה, כדי שהריר המיוחד של המלוח'ייה לא יברח", נידבה אחרת את ניסיונה.
"לבשל כמה דקות במי מלח ולסנן. לטגן במחבת שמן זית בצל ושום ולהוסיף את המלוח'ייה", סיימה הראשונה את דבריה.
"כדאי להגיש עם אורז", הֶחֶרְתה חברתה אחריה לקול צחקוקי השמחה של הבנות. "אין על זה! בעלך יאהב את זה, ואותך בלילה", הוסיפה בצחוק.
"כן, את יכולה להציע לו קדרה צעירה ודלוחה או מבוגרת ומשובחה", חרזה האחרת בפיה פגום השיניים.
גם הולידיי פרצה בצחוק עולץ. "נזכרתי בביקור שלי עם אדווארד ברומא. נכנסנו לאחת המסעדות היקרות והזמנו ארוחה איטלקית. מכיוון שלא ידענו איטלקית הזמנו מנה שהשם שלה נשמע לנו מעניין. חיכינו בקוצר רוח שעה ארוכה והנה המלצר מגיע ומגיש לנו שתי צלחות ענקיות מלאות בירק כהה. הסתכלנו בצלחת, הירק נראה לנו מוכר, ומה אתן חושבות שזה היה"? "מלוח'ייה"! צהלו הנשים כעדת תלמידות בחופשה. "תארו לעצמכן להגיע עד איטליה כדי לאכל מלוח'ייה…"
IMG_0209 מרק המלוח'ייה של הולידיי

כפי שסיפרה הפלאחית המבוגרת להולידיי ולז'ורז'ט מרק המלוח'ייה, כאשר מבשלים אותו קצרות, צבעו ירוק בוהק יפהפה, אבל טעמו עדיין לא בשל. רק בבישול הארוך צבעו דוהה, אבל טעמו משתבח… מרק המלוח'ייה מוצאו קרוב לוודאי ממצרים, ושמו גזור משם הירק בשפה הקופטית העתיקה. במצרים הוא מרק בשר, אבל בארץ ישראל הוא מרק ירקות. הולידיי למדה מן הפלאחיות- וזה דרך ההכנה: מנקים אל העלים היטב, וקוצצים אותם. מטגנים בצל ושום, מאדים מעט את העלים, ומייד מוסיפים מים. מרתיחים. מנמיכים את האש. מקבלים מרק בצבע ירוק בהיר יפהפה. לא מתפתים. ממשיכים לבשל, הצבע מכהה ומשביח. מתבלים בכמון, גרגרי כוסברה, קצח ערבי, מלח פילפל ומעט לימון. אפשר לגרד קצת קליפת לימון.