להסכם המים המשולש שנחתם בין ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית על התפלת מי ים סוף והנחת צינור מי ים ניסיוני לים המלח, יש משמעות חשובה עקרונית מכיוון שהיא עשויה בהמשך לסלול את הדרך ליצירת משולש כלכלי בין שני גדות הירדן שעשוי לפתור לפלסטינים ולירדן הרבה בעיות כלכליות שהן נאנקות תחתן היום. כבר היום נמל חיפה משמש עבור ירדן נמל מוצא לים התיכון אחרי קריסת סוריה ומחיקת נמל לטקיה כאופציה ישימה עבור ירדן. הכורח הכלכלי לפעמים גובר על מגבלות פוליטיות.
אבל, לצערנו, המגבלות הפוליטיות עדיין שמות בסימן שאלה תחזיות מרנינות אלה. ראשית, בדיווח של רדיו פלסטין אתמול ההסכם לא תואר כהסכם ישראלי, פלסטיני, ירדני משותף, אלא כתמיכה של ירדן בקידום פתרון משבר המים הדוחק של ירדן. ואכן, ההיסטוריה של ההסכם מלמדת כי הפלסטינים נגררו להסכם, ולא ששו אליו. ההסכם שהושג הוא הרבה פחות שאפתני מן התוכנית המקורית שדיברה על תעלת מי ים שתחבר את ים סוף עם ים המלח, תיצור אתרי תיירות בערבה, תציל את ים המלח ותספק מים מותפלים לירדן הצמאה. התוכנית ההיא נפלה מכיוון שהרשות הפלסטינית הודיעה כי כל עוד יש התנחלויות היא מסרבת לשתף פעולה עם ישראל בעניינים כלכליים. הדברים גרמו למשבר בין הפלסטינים לירדן, וההסכם הנוכחי הוא תוצר של לחצים ירדניים על הפלסטינים. הדיווח של רדיו פלסטין מעיד כי הם לא נסוגו מעמדתם המקורית, אבל יאפשרו לירדן את מפעל התפלת המים בעקבה שהם כל כך זקוקים לו. גם יש להם רווח מדיני בכך שהוכרה זכותם העקרונית לריבונות על חופי ים המלח. בזה די להם בשלב הזה.
הירדנים הם שלחצו על שיתוף הפלסטינים בהסכם כדי שלא להיחשף להאשמות פלסטיניות, מכאן שמעבר להקמת מתקן להתפלת מים לירדן, גם ישראל תיהנה ממנו, החלק הפלסטיני לא ימומש, וגם לא יונח צינור לים המלח. אם כך, תחת מסווה של הסכם משולש- מה שיקרה בפועל יהיה הסכם דו צדדי ישראלי-ירדני— וגם זה משהו.

להזמנת הרצאות:
pinhasinbari@gmail.com
0545571666