המשטר הסורי מאיים לתקוף את ישראל מתוך הנחה שלממשל אובאמה איכפת, והאיום על ישראל ירתיע את וושינגטון. ובכן, אם תתקוף ארה'ב את סוריה או לא- אין לזה קשר ליחסי ארה'ב וישראל, אלא יותר ליחסי ארה'ב עם בעלי בריתה האמיתיים באזור: תורכיה וקטר המייצגות את אסכולת "האיסלאם הפוליטי" שמנחה עד היום את המימשל האמריקני.
תורכיה וקטר נחושות להפיל את הנשיא אסד על מנת לכונן בסוריה משטר של האחים המוסלמים. מה שמרתיע את ארה'ב מלמלא את בקשת בעלות בריתה האזוריות היא ההערכה שלא האחים המוסלמים יתפסו את מקומו של אסד אלא אל-קאעידה. ארה'ב הניחה כי הברית עם האחים המוסלמים תחולל מאבק בין האחים לבין אל-קאעידה, אבל בסוריה לא רק שאין מאבק כזה, אלא שהאחים המוסלמים קשורים באל-קאעידה, ותורכיה מחברת בין שניהם.
מה על ישראל לעשות? קודם כל להקים קול צעקה מוסרי. לא שמענו את זה מספיק. שמענו יותר מדוע המצב המסוכן בסוריה משליך על הסכנות מאיראן. הדברים נכונים וטוב שנאמרו אבל בראש ובראשונה ילדים נחנקו בגז קטלני. מבחינת ישראל זה צריך להיות בראש סדר היום.
זה לא רק נכון מוסרית, אלא גם נכון פוליטית. הבעיה עם מדיניות האיסלאם הפוליטי היא בכך שהיא מחזקת את מידת חוסר הלגיטימיות של ישראל במרחב טוטלי- האיסלאם הוא דת טוטלית. הוא לא מקבל זרים, ואם המערב מקבל את האיסלאם כגורם הקובע – לישראל אין מקום. הבעיות שיש לנו עם אירופה הם לא כל כך בגלל הבעיה הפלסטינית- היא התירוץ, אלא בגלל הפחד מן האיסלאם המרים ראש באירופה.
קולה המוסרי של ישראל מקנה לה לגיטימיות. ישראל חייבת להעמיד דוקטרינה מדינית מול הטוטליות האיסלאמית, ולהשמיע קול מוסרי להגנת המיעוטים: כמו הנוצרים, והכורדים, ולחתור לכינון סוריה מנומרת ורב עדתית שתקנה מקום לגיטימי גם לישראל היהודית.