להחלטה הקשה של שחרור מחבלים פלסטינים בעלי אזרחות ישראלית יש השלכות פוליטיות לגבי המשך המו"מ עם הפלסטינים, או לגבי החלטות ישראליות חד צדדיות, אם השיחות לא יעלו יפה. חידוד אופיים הפלסטיני של אזרחי ישראל הערבים פותח פתח לשלושה כיוונים—האחד: דרישה פלסטינית בהמשך הדרך לבסס את זכות השיבה על פי קווי תוכנית החלוקה משנת 1947, אחרי שקווי 1967 יוכרו כמתווה של פתרון הבעיה שנוצרה ב-1967. השני- שבסופו של דבר חילופי השטחים יתבססו על גושי ההתנחלויות תמורת המשולש המאוכלס בערבים, והשלישי- שאם יכשלו השיחות, ישראל תחליט ללכת על מהלכים חד צדדיים שעיקרם: שרטוט קווי הגבול על פי המציאות הדמוגרפית- כלומר: גושי ההתנחלויות לישראל והמשולש הערבי לשטח הפלסטיני. זה בעיקרו של דבר מהותו של מכתב הנשיא בוש לישראל ערב הנסיגה מעזה.
כבר היום יש סימנים ראשונים לכל אחד מן הכיוונים האלה- הרשות הפלסטינית מעורבת כבר היום באירועים הקשורים לערביי ישראל- כמו ההתנגדות לתוכנית פראוור של התיישבות הבדווים בנגב, חברי הכנסת הערבים מתייצבים בגלוי לצידה של הרשות הפלסטינית, וח"כ אחמד טיבי אפילו מתהדר בתואר "יועץ הנשיא עבאס". מפלגות ישראליות כמו ישראל ביתנו כבר היום מטיפות להתנתקות מערביי ישראל.