הרחק ממוקדי הרעש במצרים ובמזרח התיכון הערבי בכלל מתחוללות התפתחויות מאוד חשובות בכורדיסטן- גם בחבל העיראקי וגם בחבל הסורי.
אשר לחבל הסורי- הדעה הרווחת היא כי הכורדים בסוריה כבר זכו באוטונומיה שלהם הלכה למעשה, וכי הם כבר מנהלים את עניינם בעצמם- ולא היא. צבא אסד נסוג מן החבל רק אחרי שהפקיד את ניהול העניינים בידי המפלגה החמושה PYD שהיא מפלגה מרכסיסטית בהנהגה עלווית התומכת באסד, והיא למעשה שלוחה של תנועת הטרור הפרו איראנית PKK בהנהגת עבדאללה אוג'לאן, אף הוא עלווי, וקשור באיראן.
כלומר: כורדיסטן סוריה היא חלק מן הקשת השיעית. ההתפתחות החשובה בכורדיסטן סוריה הוא המרד הספונטני שפרץ בכורדיסטן סוריה נגד PYD. כמו כל מרד עממי- המורדים יודעים יותר מה הם לא רוצים מאשר מה הם כן רוצים. הם לא רוצים להיות תחת שלטון PYD שהוא שלטון עריץ ובריוני- אחיו התאום של משטר אסד הערבי. הם גם לא רוצים להיות חלק מן העולם הערבי ולא רוצים שסוריה החדשה תהיה מוגדרת כמדינה ערבית. הם רוצים להיות מוגדרים ככורדים ולא כערבים.
אשר לכורדיסטן עיראק- התהליכים הפוכים: מסעוד ברזאני נשיא החבל קשר את גורלו בתורכיה- ולא צריך לשאול למה—מהתבוננות במפה אפשר מיד לגלות כי הוא מוקף אוייבים- עיראק הערבית/שיעית מדרום, איראן האימפריאליסטית ממזרח, ורק מצפון יש לו אוייב יותר נוח—תורכיה שהיא חלק מנאט"ו ובעלת ברית של ארה'ב.
הסכם ארדוואן-אוג'לאן בשתיקה איראנית הפנימו אצלו תובנות כי בסופו של דבר הבעיה הכורדית תאחד שוב את תורכיה ואיראן, וכעת הוא מצוי במו"מ עם בגדאד השיעית להסדיר את יחסי הכורדים עם הערבים על מנת שכורדיסטן לא תפריע לשיקום הקשת השיעית מחדש. כלומר: הפוך משאיפות אחיו הכורדים בסוריה.