ראש הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, שוב אמר בחוג מקורביו כי אין מנוס אלא לקבל את יוזמת קרי ולפתוח בשיחות עם ישראל. זאת פעם שנייה בזמן קצר שראש אשף אומר דברים אלה להנהגת רמאללה.
עדיין אין זה אומר כי גמר אומר לחזור לשיחות ללא תנאים מוקדמים. בשלב זה הוא מפחית מן הדרישות, ואיננו מוותר עליהם. הוא מצפה שגם ראש ממשלת ישראל ילך לקראתו- למשל שחרור אסירים—לא כל המאה שהוא דורש עכשיו—אלא חלק עכשיו, וחלק אחרי שייפתחו השיחות.
הפדיחה שעשה לו ראש הממשלה שבחר- ראמי חמדאללה, הכניסה את אבו מאזן למשבר לגיטימיות. התעוררו שאלות יסודיות בהקשר של סמכויותיו החוקתיות – הוא עצמו כבר אינו יכול להיחשב נשיא נבחר, שכן כבר עברו שנתיים מאז שהיו אמורות להיערך בחירות כלליות ברשות. ראשי ממשלה פלסטיניים אינם מוצר של הליך דמוקרטי שכן אין פרלמנט מתפקד, וכמובן עזה שיש לה ממשלה שצוברת הכרה מול רמאללה אם לא יותר.
בחברון מתפתחים תהליכי היבדלות איסלאמיסטית כמו עזה.
חידוש השיחות עם ישראל תיתן לו לגיטימציה לפחות בעיני המערב.
השאלה הוא האם יוכל באמת לוותר על כל התנאים המוקדמים, שכן פירושם שכל מהלך ההכרה באום על מדינה בגבולות 1967 היה ברכה לבטלה. הוא צריך לרבע את המעגל—וכרגע לא ברור איך.